פסק-דין בתיק ת"ק 008907/02

1.         בפני תביעה לתשלום חוב דמי שכירות, דמי ניהול ופיצוי בגין נזקים שנגרמו למושכר.

בין התובע לנתבעת, נחתם ביום 26.4.99, הסכם על פיו שכרה הנתבעת מהתובע חנות בבניין בית גיבור ברחוב קויפמן 6 בתל-אביב (להלן: החנות).

2.         בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים:

א.         דמי שכירות עבור החודשים נובמבר 2001 עד אפריל 2002  בסך של 8,358 ש"ח המסתכמים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ בסך של 10,655 ש"ח.

ב.         דמי ניהול עבור חודשים פברואר - אפריל 2002 בסך כולל של 1,980 ש"ח.

ג.          דמי שכירות ודמי ניהול עבור חודש מאי 2002 בסך כולל של 2,328 ש"ח, שכן לטענת התובע החנות הושארה לאחר מועד הפינוי כשהיא מלוכלכת ומלאה בריהוט וחומר משרדי כך שלא ניתן היה להשכירה.

ד.         סך של 410 ש"ח בגין ניקיון החנות.

3.     הנתבעת טענה כי שכרה החנות במשך שנתיים וכי בשנת השכירות השניה, חלו שיבושים בכך שחברת הניהול של הבניין, לא אפשרה לנתבעת גישה סבירה לצורך טעינה ופריקה של חוברות בטאון שמוציאה הנתבעת לאור. לפיכך טוענת הנתבעת כי נגרמו לה נזקים הנובעים משיבוש בהפקת הבטאון והפצתו וכי הינה זכאית לקזז נזקים אלה מסכום החוב.

כן טענה הנתבעת כי החנות הוחזרה לתובע בתום תקופת השכירות, במצב טוב יותר משנמסרה לנתבעת וכי השוכר החדש ביצע במושכר עבודות שיפוץ כך שלתובע לא נגרם כל נזק בגין מצבו של המושכר בעת החזרת החזקה בו לידי התובע.

נציג הנתבעת, מר קסלסי, טען כי דמי הניהול וכן דמי השכירות עבור חודשים נובמבר-דצמבר 2001 שולמו על ידי הנתבעת בהתאם להמחאות שהוגשו וסומנו נ/1 ו - נ/2.

כן טען נציג הנתבעת כי הנתבעת "הקפיאה" את תשלום דמי השכירות, שכן לא התאפשר לה לפרוק את הבטאונים אותם היא מוציאה לאור וכי נשלחה לתובע המחאה ע"ס 4,000 ש"ח על חשבון חוב דמי השכירות.

4.     על-פי החלטתי מיום 9.2.03, היה על נציג הנתבעת להגיש אישורים בדבר פירעון ההמחאות נ/1 ו - נ/2 - אישורים כאמור לא הוגשו עד עצם היום הזה.

מאידך, הודיע התובע בהתאם להחלטתי, כי ההמחאה ע"ס 4,000 ש"ח נפרעה ולפיכך יש לקזז סכום זה מסכום החוב הנתבע. כן צרף התובע להודעתו מיום 19.2.03 עותקי קבלות על-פיהן דמי הניהול לחודשים פברואר-אפריל 2002 ומאי 2002 שולמו על ידי התובע.

5.         לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים טענותיהם והראיות שהוגשו, הגעתי למסקנות הבאות:

א.         דין טענת הנתבעת כי לא שילמה את דמי השכירות, בגין העדר אפשרות לטעון ולפרוק את חוברות הבטאון המופץ על ידה ובשל קיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב כך - להדחות.

            טענה זו נטענה על ידי הנתבעת, בהתדיינות קודמת שהתנהלה בין הצדדים ונדחתה על ידי כב' השופטת א. כהן, בפסק דינה מיום 21.11.01 בת.ק. 11766/01 בבית משפט זה (עותק מפסק הדין צורף כנספח ז' לתביעה).

            עדותו של העד לופו ראובן, כי לא ניתן היה להיכנס ולפרוק סחורה ולפיכך נאלץ להכניס הסחורה באופן ידני אינה אמינה, שכן הסתבר כי העד אינו נהג חיצוני ועד נייטרלי, אלא חבר במערכת הבטאון המוצא על ידי הנתבעת. מה גם שהעד לא העיד כי לא פרק את החוברות כלל אלא כי נאלץ לעשות זאת באופן ידני.

            זאת ועוד, הטענה בדבר הפסדים שנגרמו לנתבעת בגין העדר אפשרות לטעון/או לפרוק את הבטאון, נטענה כטענה בעלמא ולא הוכח כל הפסד שנגרם לנתבעת בעניין זה  ואשר הינה זכאית לקזזו מדמי השכירות על פי ההסכם.

            אשר על כן ומשלא הוצג על ידי הנתבעת אישור בדבר פירעון ההמחאה שעותק ממנה הוגש וסומן נ/2, על הנתבעת לשלם לתובע את חוב דמי השכירות בגין החודשים נובמבר 2001 עד אפריל 2002 בסך של 10,655 ש"ח בניכוי סך של 4,000 ש"ח, ששולמו על חשבון החוב, נותרה יתרת חוב דמי שכירות בסך של 6,655 ש"ח.